רפי פרץ צייר, תל-אביבי מציג בתערוכה סדרת ציורי נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. הוא "מסייר" בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי ומסחר ומציג אותם מנקודת התבוננות גאה, כשהם מעוטרים בדגלי גאווה או צבועים בצבעי הגאווה מתוך תחושת שייכות. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים של הקהילה ההומו לסבית בעיר.
פרץ מצייר את תל- אביב בה חיים זוגות רבים של גברים הממלאים את הרחובות, הגינות, חוף הים, הבתים, המרפסות ובעצם את רחבי העיר. הוא מתאר את הגברים באופן שבלוני, כשהם דומים ואחידים. הבחירה בזהות הצורנית תורמת להעצמת העדריות של הקהילה הגאה. בנושא זה מתקשרת יצירתו של פרץ ליצירתו של האמן הישראלי יוחנן סימון שעסק בתכנים חברתיים של הקיבוץ, כמערכת חברתית אשר חיזקה את הקבוצה והשתיקה את הפרט. סימון גר ועבד בקיבוץ ומתוך כך היטיב לבטא את הדגם האנושי של "הקיבוצניק", שחי ועבד בקיבוץ כחבר בקבוצה בה כולם שווים.
נראה כי פרץ המכיר היטב את הקהילה הגאה החיה בתל-אביב מבקש להיות גם אמן חברתי המבטא באמצעות יצירתו את המאבק האישי מחד והקהילתי מאידך אל מול הממסד. הוא מתאר את הגברים החברים בקהילה כשהם מגיעים מכל קצוות העיר וחוברים למאורע המאגד אותם, כמו טקס או אקט פולחני האמור לבטא תחושת שייכות. לטענתו העולם הגברי הופך לקיים בזכות הציור.
נושאי ציוריו הם חיי השגרה בזוגיות ההומוסקסואליים במקומות ובמצבים יומיומיים יחד עם השאיפה למשפחה וזוגיות חד מינית, שוויון והכרה פומבית. עבודותיו מציגות מבנים היסטוריים מוכרים כשהוא מעמיד את חברי הקהילה בזוגיות מושלמת ויחסים אידיליים לצידם, כאשר העמדה זו משקפת את הכמיהה לכוח הטמון ביחד של חברה.
בעבודותיו, מבקש פרץ להציג את ההוויה של תושבי העיר ואת האהבה האדירה המקננת בליבם. בבחירתו את המקומות ההיסטוריים בתל-אביב הוא עושה גם מחווה לאמן נחום גוטמן אשר אהב את העיר חי וצייר אותה ואת הקסם הטמון בה במשך כל חייו. כתושב אשר קבע את מקומו בתל-אביב, ממפה פרץ את הטריטוריה שלו וכמו מסמן את הגבולות. העיר תל-אביב הופכת למושא אהבה כאשר היא מתקשטת בצבעוניות עשירה ומספקת אנרגיה של עיר המבקשת להיות עיר ללא הפסקה.
אהבה ראשונה עם גבר הוציאה מפרץ בשנת 1999 את סדרת הציורים הנאיביים שעוסקים באהבה, בהתרגשות מעשייה של פעולות יום-יומיות משותפות בסביבה הביתית האינטימית. בציורי המרפסות מתאר פרץ משפחה חד מינית החיה בתל-אביב ובכך מותח פרץ את גבולות הציור בין אמנות וארוטיקה ובין עולם נאיבי ואידילי למציאותי בו קיימת כמיהה לזוגיות ומשפחתיות. בציורים אלה משמשת תל- אביב כרקע חשוב המסמל את המקום בו קיים חופש התרבותי.
פרץ מקפיד לתאר את ייחודם וסגנונם של הבתים והמרפסות האופייניים לסגנון ה-"באוהאוס" לצד בניני הזכוכית והפלדה המודרנית, כל אלה ממבט על ומזוויות בלתי שגרתיות. הפורמט המלבני של עבודותיהם המבקש לחקות פנוראמה מציג עיר מגוונת העומדת על סף חגיגות המאה.
דניאל כהנא-לוינזון, אוצר התערוכה
The Flash Player and a browser with Javascript support are needed..
